2023-04-25 תשובה בענין קריאת ההלל ביום ה’ באייר

בשם ה’ א-ל עולם

ד’ באייר תשפ”ג ׀ 04-02-76

 

 

מצבו של כלל ישראל כיום

ותשובה בענין קריאת ההלל ביום ה’ באייר

 

 

שלום עליך מכובדי…

 

א. דע לך מכובדי – בהתלבטותך באשר לקריאת ההלל ביום תקומת ישראל, אינך לבד. מחשבות הפקפוק והתהיה מקוננות בלב רבים. זה ימים ושנים נַעֲוֵינוּ שַׁחֹנוּ עַד מְאֹד, כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְנוּ (ע”פ תהילים לח, ז). בעקבות האירועים של החודשים האחרונים–לרבות ההפיכה הצבאית-שלטונית שבוצעה בידי שלטון הצללים שגמרה בדעתה לפעול מעתה לעין השמש–הולכת ומתבהרת לכל אדם אשר בשם ישראל יכונה שהמדינה במשבר.

 

ב. אך לא עתה הגיעה המדינה למשבר. המדינה נולדה מתוך משבר רעיוני: סבך של אמונות, דעות והנחות-יסוד הסותרות זו את זו אשר גרם להפרעה נפשית של ממש (סכיזופרניה), כפי שניתח והסביר שבתי בן-דב ז”ל בספרו הראשון ‘גאולת ישראל במשבר המדינה’[1]. עד היום מתי מספר הכירו באמת זו; מעתה תִּרְבֶּה הַדָּעַת והמשכילים יבינו ומצדיקי הרבים ידרשו ברבים שהציונות הגיעה לסוף דרכה הפתלתלה, ובמקומה תבוא תנועת הגאולה השואפת והמכוונת לימות המשיח הממשיים, ימים טובים לישראל ללא שיעבוד מכל סוג שהוא לרבות שיעבוד, בלבול ושעטנז רעיוניים. הכרה זו פותחת פתח לחשיבה, להתארגנות ולפעילות מסוג שונה ואיכות אחרת.

 

ג. ועל אף כל זאת–חובתנו להודות לה’ א-לוהי ישראל על הניסים ועל הגבורות שאירעו לפני שבעים וחמש שנים, כשם שאנו קוראים את ההלל בחנוכה על מה שאירע בימים ההם, הגם שרוב ההישגים של מלחמות החשמונאים בטלו עם הכיבוש הרומי. ואין ספק שלאחר חורבן הבית וכשלון המרד שהנהיג שמעון בן כוסבה המלך, בטלו כולם. אין קוראים את ההלל אלא על נס ההצלה והשחרור משיעבוד לזרים בימים ההם, לא על מצבנו העכשוי. ועם זאת, גם ביחס לישועות הרחוקות מאיתנו בזמן, כגון פורים וחנוכה, אוכלים אנו את פירותיהם בעולם הזה עד היום. ובאשר לישועה של שנת תש”ח, האמת ניתנת להיאמר שרבים מן ההישגים של אז קיימים גם כיום, ובראשם קוממיותנו כעם ריבוני בארצו. אין ראי עם חסר מדינה ודרור כראי עם אשר זכה לאלה.

 

ד. מבין אני ללבך, וגם לבי כבד עלי מאוד – אך ענינים כאלה אינם נחתכים על פי התחושה והרגש, אלא על פי התורה המסורה בידינו הנקלטת בשכל. ושנו רבותינו: ‘אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל–שִׁיר שֶׁבַּתּוֹרָה מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִן הַיָּם. וְהַלֵּל זֶה, מִי אֲמָרוֹ? נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן תִּקְּנוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין אוֹתוֹ עַל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, וְעַל כָּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עֲלֵיהֶן, וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין, אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאֻלָּתָן’ (בבלי פסחים קיז, א 15). ופרש”י:’לישנא מעליא הוא דנקט, כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה’. ואין ספק שהלכה היא, והובא בפסקי הרי”ד, והוסיף על פרש”י: ‘על כל פרק ופרק–על ימים טובים הבאין לפרקים אנו משבחין הבורא בהלל זה’.

 

ה. ובשאילתות דרב אחאי: ‘דמיחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא בעידנא דמתרחיש להו ניסא, דכתיב הַלְלוּ אֶת יְ-הוָה, כָּל גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ כָּל-הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וֶאֱמֶת יְ-הוָה לְעוֹלָם, הַלְלוּ-יָהּ. אטו משום דגָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ הַלְלוּ אֶת-יְהוָה כָּל-גּוֹיִם? אלא הכי קאמר: הַלְלוּ אֶת יְ-הוָה כָּל גּוֹיִם מה דעביד עימכון, וכל שכן אנן דגָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ.

וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל, כגון חנוכה ופורים, מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה–בחנוכה על שרגא, בפורים על מקרא מגלה, שנאמר וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְ-הוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה. ומחייב למיגמר הליליא תמניא יומי דחנוכה דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמנה עשר יום בשנה ולילה אחת יחיד גומר בהן את ההלל…’ (פרשת וישלח, שאילתא כו, דרשה לחנוכה). והובא בהלכות גדולות (ע”פ כתי”מ, מקיצי נרדמים) ריש הלכות חנוכה.

 

ו. ובמגילת תענית לכ”ה בכסלו, בפירוש הנוסף למגילה (סכוליון): ‘ומה ראו לגמור בהם את ההלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקודש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח. וכך הוא אומר בספר עזרא: וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַי-הוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַי-הוָה, עַל הוּסַד בֵּית יְ-הוָה (עזרא ג, יא). ואומר: לַיהוָה הַיְשׁוּעָה; עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה (תהילים ג, ט) – לקודש ברוך הוא לעשות נסים ונפלאות, ולנו להללו ולברכו שנאמר עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה’. ושם בתהילים בפרש”י: ‘עליו להושיע את עבדיו ואת עמו, ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו’.

 

ז. ומש”כ בשאילתות ‘וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל’, היינו בכל שנה ושנה, כמש”כ החכם רש”ק מירסקי במהדורתו (א’, עמ’ קסג), ושלא כגאון הנצי”ב בהעמק שאלה.

וידועים דברי החת”ס (יו”ד רלג) על פי הבבלי מגילה יד, א: ‘מַאי דַּרוּשׁ, אֲמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבִּין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, וּמַה מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת אָמְרִינַן שִׁירָה מִמִּיתָה לְחַיִּים, לֹא כָל שֶׁכֵּן!  ‘דקביעת יום מועד ביום עשיית נס הוא קל וחומר דאורייתא …לפי זה יום פורים וימי חנוכה דאורייתא הם. אך מה לעשות בהם אם לשלוח מנות או להדליק נרות או לעשות זכר אחר, זהו דרבנן… ואפשר קריאת הלל ומגילה הוה קל וחומר דאורייתא לומר שירה כמו שציוה בפסח לספר יציאת מצרים…’.

 

 

 

 

 

ה. לענ”ד יש לקרוא הלל שלם בברכה בבוקרו של ה’ באייר בכל שנה (ולא בתאריך אחר כאשר המדינה מקדימה או דוחה את היום), וכזו היתה דעתו של הגר”ש גורן ז”ל. איני רואה מקום לקריאת ההלל בלילה. כמו כן יש לברך שעשה ניסים. ואם אדם חש שמחה בלבו, יש לברך גם שהחיינו. וברכות אלו יברך בלילה, ואפשר גם ביום.

 

זוהי הברכה הנסתרת במה שאירע בתקופה האחרונה.

 

יברכך ה’ וישמרך

 

דוד חנוך יצחק בה”ר חיים רפאל בר-חיים ז”ל

[1] נכתב בין השנים תשי”ג-תשי”ח, ופורסם באדר תש”ך.

Scroll to Top