This Mayim Hayim is in Hebrew as we were unable to provide an English translation. "Imahem haslicha".

 מצאנו במדרש הגדה:

כתיב: אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים (תהלים פרק א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ - זה אברהם [מקרא זה נדרש כולו על אברהם אבינו]. אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים - זה דור הפלגה. וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד - אילו אנשי סדום שנ' וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים (בראשית יג, יג), וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב - זה אבימלך שאמר לו הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ (בראשית כ, טו) ולא קיבל עליו.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ - שנ' כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח, יט).

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה - אמר ר' שמעון בן יוחי: אב לא למדו, רב לא היה לו. מאיכן למד את התורה?

אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות לו חכמה (בראשית רבה, סא).

ושוב:

מהיכן למד תורה אברהם? ר' שמעון בן יוחי אמר: נעשו כיליותיו כשני כדין שלמים, והיו נובעות תורה.... ר' לוי אמר: מעצמו למד תורה  שנ' מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב,  וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב (משלי יד, יד) (בראשית רבה, צד).

מעתה צריך להבין: כיצד אדם לומד תורה מתוך עצמו?

הנה במשנה תורה, כאשר קיים ספק באחד מדיני התורה, מצווה אותנו הקב"ה: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט (דברים יז, ח-ט).

על מקרא זה כתב הראי"ה קוק ז"ל (הקדמת עין אי"ה, עמ' טז):

"ואם היה דרך דרישת התורה אחד לשניהם, לכהן ולשופט, אין צורך בפרטן.

אמנם, משפטי התורה הפרטיים אפשר שיהיו נחתכים על פי הרוח הכללי של התורה, על פי כח טעמי תורה, המתאים אל המוסר הכללי שבתורה. ואפשר גם כן לנתח הפרטים...לדון דבר מדבר, מאין צורך להשקיף על כח הכללי, כי כח הכללי צבור הוא בפרטים...

זהו החילוק שבין הכהן והשופט: הכהן הונח שיהיה איש אשר רוח אלהים בו... הוא יוכל באר פרטי תורה על פי  עיקריה ורוחה הכללי. לא כן השופט, לא יבוא למידה זו אבל ידמה מילתא למילתא... והננו מצווים לשמוע אל שניהם, כפי מעמד הדור".

אברהם אבינו למד תורה בדרך הכהן - מתוך כללים גדולים שהשיג, או שנאמרו לו בדרך נבואה, הבין והסיק פרטי הלכות רבים, "שלמד סדר המצות שבכתב ובע"פ, והגה בכללי התורה" (לשון הנצי"ב לפסוק שבראש דברינו).

 לדוגמה - אברהם אבינו הכיר את בוראו וידע כי שקר הנחילוהו אבותיו הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל (על פי ירמיה טז, יט). אך לא הסתפק בכך. על פי מדרש הגדה שיבר אברהם את פסילי אביו, וכשהביאוהו לדין סירב לעבוד עבודה זרה והושלך לכבשן. והרי היה יכול לשמוח בחלקו שזכה להכיר את האמת ולעמוד בזה? אלא שהבין אברהם ברוחב דעתו, מתוך כליותיו, שלא די בהכרה זו - צריך להילחם בעבודה זרה בפועל. על כן שיבר את הפסלים - בכך קיים את מצות התורה לאבד עבודה זרה מן העולם, שנאמר אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם... וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם... (דברים יב, ב-ג). וכן סירב לעבוד ע"ז - בכך קיים את מצות התורה שנצטוו כל ישראל בסיני לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם (שמות כ, ד). מה שעתיד היה להינתן לישראל כבר השיג וקיים אברהם אבינו עליו השלום.

והנה - מימים רבים הדרך הכבושה והידועה בלימוד התורה והכרעת ההלכה הינה דרכו של השופט: סומכים על תקדים או מדמים מילתא למילתא. כל עוד שאיפתנו היא לשמור על הקיים - אך לא יותר מכך - די בלימוד כזה.

אמנם, כאשר שאיפתנו-מטרתנו-חובתנו היא לעלות במדרגות הקודש מעבר למה שניתן היה לחשוב ולפעול בהיותנו פזורים בגלות; לקיים את כל תורת ה' התמימה לכלליה ולפרטיה; למצוא את פתרון חידתנו כעם וכיחידים, ולא רק להנציח את חיי-השיגרה הגלותיים - אזי יכירו וידעו חכמי-לב שאי אפשר עוד להסתפק בדרך זו לבדה, וְיָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה ה' (על פי שמות לה, י).

עלינו לאחוז בדרך הכהן, לחדש בתורה כפי מעמד הדור ולפי צורך השעה והמקום - ויחד עם זאת להמשיך ללמוד וללמד בדרך השופט, להגדיל ולהאדיר תורה ה' המסורה לנו מדור דור מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (על פי דברים לג, ד). טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶךָ; כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים, יֵצֵא אֶת-כֻּלָּם (קהלת ז, יח).  

"אחרי המגרעות הרבות שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל, ובארץ ישראל בפרט - הננו מוכרחים להרגיש שהננו נולדים מחדש. מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם.

כל הרכוש הרוחני של העבר הולך ונבלע, לכאורה, במקורו, ויוצא הוא בפנים חדשות, מקוטנות הרבה בכמותן אבל רעננות מאד, ועלולות לצמיחה גדולה, מלאה חיים עזיזים, באיכותן.

הננו קרואים לעתיד חדש, מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה, שתעלה בחוסנה על כל תקופות גדולות הערך שקדמו לה" (הראי"ה קוק, שמונה קבצים ב, רעב; אורות עמ' עז).

---

Share this page: